חוק הפטנטים הוא מסגרת חוקית המעניקה לממציאים את הזכות הבלעדית לנצל את המצאתם למשך תקופה מסוימת, בדרך כלל עד 20 שנה ממועד הגשת הבקשה לפטנט. מטרה זו מושגת על ידי מתן הגנה משפטית להמצאות חדשות, מועילות ובעלות התקדמות המצאתית. החוק מעודד חדשנות על ידי מתן תמריץ כלכלי לממציאים וגורם לשיתוף מידע טכני חדש עם הציבור, מכיוון שהמידע אודות הפטנט הופך להיות זמין לכל לאחר רישום הפטנט.
כדי להיות כשירה לפטנט, ההמצאה צריכה להיות חדשה, כלומר לא להתפרסם בשום צורה בעולם לפני תאריך הגשת הבקשה. בנוסף, ההמצאה צריכה להיות מועילה, כלומר שיש לה יישום מעשי וברור, ואינה תיאורטית בלבד. ההמצאה צריכה גם להיות בעלת התקדמות המצאתית, כלומר שאינה מובנת מאליה למומחים מהתחום הרלוונטי.
הליך רישום פטנט מתחיל בהגשת בקשה למשרד הפטנטים, שהיא מסמך משפטי וטכני שמתאר את ההמצאה בפירוט. הבקשה כוללת תיאור מפורט של ההמצאה, שרטוטים אם יש צורך, ותביעות הגדרה שמגדירות את גבולות ההגנה המבוקשת. לאחר הגשת הבקשה, עובר הפטנט תהליך בחינה בו נבדק האם הוא עומד בדרישות החוקיות.
החוק מעניק לממציאים זכויות בלעדיות, כגון הזכות למנוע מאחרים לייצר, להשתמש, להציע למכירה או למכור את ההמצאה ללא רשותם. זכויות אלו מאפשרות לממציאים למסחר את ההמצאה או להעניק רישיונות לגורמים אחרים בתמורה לתמלוגים. עם זאת, לאחר פקיעת תוקף הפטנט, ההמצאה נכנסת לרשות הציבור וכל אחד יכול להשתמש בה ללא הגבלה.
במהלך תקופת הפטנט, על בעל הפטנט לשלם אגרות חידוש כדי לשמור על תוקפו. אי תשלום אגרות אלו עלול להוביל לביטול זכויות הפטנט. יש לזכור גם כי הפטנט הוא טריטוריאלי, כלומר הוא תקף רק במדינות שבהן הוגשה הבקשה ואושרה. עבור הגנה בינלאומית, נדרש להגיש בקשות במדינות שונות, או באמצעות מנגנונים בינלאומיים כמו אמנת ה-PCT.
בסוף התקופה המוגנת, או אם הפטנט מתבטל לפני סיומה, הציבור יכול להשתמש ולהתבסס על ההמצאה. חוק הפטנטים יוצר איזון בין עידוד חדשנות וטכנולוגיה לבין הנגשתם לציבור הרחב, ובכך תורם להתפתחות הכלכלה והחברה.
