פוסט זה אולי לא מתייחס לתיעוד הכי עתיק למתן מונופולין ליחיד לגבי המצאה – אולם בהחלט מביא את אחת מהדוגמאות היותר מפורסמות להגנה אשר ניתנה לממציא, ואשר מהווה חוליה חשובה בדרך להתפתחות מנגנון הפטנטים המודרני המוכר לנו כיום.
מנגנוני ההגנה לגבי המצאות היו בראשיתם לוקאליים ונתנו על ידי שליטים מקומיים לממציאים אשר הגו רעיונות חדשים בתחום מושבם. בשלבים מאוחרים יותר קמו מנגנונים משפטיים אשר אחדו בין המנגנונים הלוקאליים בכדי לייצר עקרונות יותר גלובאליים להגנה על המצאות. אחת מהמפורסמות שבהן היא אמנת פריז אשר מוזכרת מספר פעמים באתר זה – ראו לדוגמא פוסט קודם 'קיצור תולדות … הקניין' העוסק בהתפתחות הקניין הרוחני.
לאבי האדריכלות בתקופת הרנסנס פיליפו ברונלסקי היו יצירות רבות, כאשר אחת מהמפורסמות שבהן היא כיפת האבן של קתדרלת סנטה מריה דל פיורה בפירנצה. פיליפו ברונלסקי היה מעצב, מתכנן ומהנדס אשר בין התרומות החשובות שלו ניתן לציין את המצאת הפרספקטיבה המתמטית אשר השפיעה על התפתחות המדע.
בשנת 1421 פיליפו ברונלסקי רשם את מה שנחשב לאחד מהפטנטים הראשונים בעידן המודרני. פטנט זה נרשם לגבי מנגנון שינוע של סחורות – וההמצאה שבפטנט תוארה כמיועדת להובלת סחורות ומטענים בעלויות נמוכות ביחס למקובל, כגון על נהר הארנו שבטוסקנה אשר עובר בין היתר דרך פירנצה.
התמונה מעלה היא מתוך הפטנט והייעוד העיקרי של כלי שיט זה היה להובלת שיש. מספרים שכמה שנים לאחר שקיבל את הפטנט הוא בנה כלי שיט על בסיס המצאה זו אשר שקע בנהר כאשר הועמס במטען למורת רוחם של פיליפו ברונלסקי והקהל הרב שהגיע לצפות במאורע.
המצאה זו של פיליפו ברונלסקי היוותה חלק מהניסיון שלו לפעול כאדם עצמאי היוצר מחוץ למגבלות של הגילדות ששלטו באותה תקופה של תחייה תרבותית, פילוסופית ואמנותית אשר אפיינה את הרנסנס.