בפוסט זה ארשה לעצמי להפליג מעט לפילוסופיה ב"זעיר אנפין" של המדעים, במקום בנושאי דיומא שבהם אני עוסק – הכוללים מתן שירותי עריכה ו-רישום פטנט ללקוחותיי יחד עם שירותי חיפוש פטנט בכדי לבחון האם המצאותיהם עומדים ברף החדשנות הנדרש לדוגמא לרישום פטנט בישראל או במדינות נוספות בעולם.
המניע לפוסט זה הוא בתהליכים מדאיגים התופשים לאחרונה במה בפרט אצל מנהיגים עולמיים אשר מתכחשים לאמיתות מדעיות מוכחות כגון אחריות האנושות להתחממות הגלובאלית. נדמה שמנהיגים אלה בבורותם ממחישים אי הבנה בסיסית לגבי מהו מדע ומהיא אמת מדעית.
אם היו מבינים ומכירים בעובדה שאמת מדעית פעם שהוכחה לא ניתנת לערעור – והיו מסיתים את הדיון לדרכים הפוליטיים של איך להתמודד עם הבעיה במקום להתכחש לקיומה – הם היו משרתים את האנושות בצורה יותר מועילה.
העידן המודרני של המדע, שבו היפותזה חדשה נבחנת על ידי אחרים וכתוצאה מכך זוכה לאישוש או דחייה כאמת מדעית, החלה בסביבות המאה ה-16 לספירה עם אישים כגון גלילאו ופרנסיס בייקון שהיו בחזית המהפכה המדעית.
ההתהוות של אמת מדעית נובעת מניסויים חוזרים ונשנים אשר מגיעים לתוצאות התומכות זו בזו, וכך יוצרים אמת אובייקטיבית הנובעת מקונצנזוס של תצפית וניסויי – אשר אינה תלויה באמונה כלשהיא בכדי לתמוך בקיומה.
אמת מדעית, פעם שהוכחה, נשארת תקיפה למרחב שאותה היא מתארת – עד אשר מתגלה אמת מדעית חדשה אשר מרחיבה את גבולות הידע האנושי ומכילה בתוכה את האמת המדעית הקודמת. זהו הבסיס למחקר ופיתוח מודרני שעליו הקידמה מבוססת.
דוגמא מובהקת לאמיתות מדעיות אשר באו להשלים אחת את השנייה ניתן לבחון דרך חוקי התנועה והכובד של ניוטון, אשר הורחבו על ידי החוקים של איינשטיין, ואשר כיום זוכים לנקודת מבט אף יותר מדייקת עם התהוות תיאוריית המייתרים הנמצאת בחזית המחקר המדעי.
ניוטון אשר גילה, בין היתר, את חוקי כוח הכובד והתנועה (וזה עוד לפני שהיה בן 26) – אפשר בעזרת חוקים אלה לחזות את מסלולי הירח סביב כדור הארץ, כדור הארץ סביב השמש ויותר מאוחר את מסלולי הירחים של יופיטר.
לכן האמת המדעית של ניוטון נראתה בזמנה כאוניברסלית.
כמאתיים שנה מאוחר יותר, האסטרונום ויליאם הרשל (אשר הוזכר בפוסט קודם TRUST YOUR RESULTS) גילה במקרה את כוכב הלכת אורנוס – אולם כאשר התחילו לעקוב אחרי המסלול של כוכב זה גילו שהוא סוטה מזה הנחזה על ידי משוואותיו של ניוטון.
עובדה זו הניעה חלק לחשוב שיתכן ונמצא הקצה שמעבר לו חוקי התנועה של ניוטון כבר אינם תקפים – בעוד אחרים טענו שהסיבה לכשל נובעת מכך שישנם עוד גופים שמימים מעבר לאורנוס אשר עדיין לא נמצאו ואשר משפיעים על הסטיות שהתגלו.
חישובים אשר בוצעו בעזרת המשוואות של ניוטון הציעו מיקום בחלל שבו גוף שמימי שכזה יתכן וקיים. התוצאות פורסמו ומצפה כוכבים בגרמניה אשר תצפת לנקודה שהוצעה הביא לגילוי כוכב הלכת נפטון.
גילוי זה היה ניצחון לחוקים של ניוטון ונטעו ביטחון בנכונותם.
עם חלוף השנים ושיפור ביכולות המדידה התגלה שחוקי התנועה של ניוטון שוב כושלים הפעם בחיזוי המסלול של כוכב חמה (מרקורי) שהוא כוכב הלכת הקרוב ביותר לשמש.
לאור הניסיון הקודם עם אורנוס הוצע שוב לזרוק לתוך המשחק כוכב נוסף שאיננו רואים וכך לסדר את העניינים – אולם בסופו של דבר התגלה שאכן יש קצה לנכונות החוקים של ניוטון כאשר נמצאים בסביבה של כוחות כובד ומהירויות גבוהים.
חוקי התנועה והכובד אשר כן הצליחו לחשב בצורה נכונה תחת נתוני קיצון אלה את המסלול של כוכב חמה היו החוקים של איינשטיין אשר נבעו מתורת היחסות הפרטית והכללית שהוא הגה ופיתח.
החוקים של איינשטיין בעצם מהווים תיקון לחוקים של ניוטון – ומאפשרים לחשב לדוגמא מסלול של כוכב אשר נמצא בקרבה לשמש ולכוח הכבידה העצום שהוא מפעיל.
את נכונות החוקים של איינשטיין אין לראות כניפוץ החוקים של ניוטון – זאת מכיוון שמאז המאה ה-16 כאמור אמת מדעית אשר נמצאה כנכונה לא ניתן יותר מאוחר להפריך. כך עובד המדע!
אל החוקים של איינשטיין אם כך יש להתייחס כהבנה יותר מעמיקה של היקום אשר מהווה אמת אשר מכילה בתוכה את האמת המדעית שבאה לפניה. למעשה אם מציבים בחוקים של איינשטיין כוח כובד ומהירות נמוכים מקבלים את החוקים של ניוטון.
אם כך, היקום על פי ניוטון הוא תת-קבוצה של יקום רחב יותר אשר איינשטיין השכיל לתאר – וכיום אנו כבר יודעים שגם לחוקים של איינשטיין יש גבולות ביכולת להתמודד עם הסינגולריות הנמצאת במרכז של חור שחור או בתחילת היקום.
בנקודות סינגולריות אלה החוקים של איינשטיין כושלים וכיום תיאוריית המייתרים מנסה לקחת אותנו אל מעבר לגבולות שאיינשטיין הציב – בתקווה למצוא משטר רחב אשר יוכל לנסות להסביר את כל מה שנמצא ביקום.
——-
פוסט זה הוא בהשראת TimesTalks: Neil deGrasse Tyson שניתן למצוא ביוטיוב.
