חוק Moore, אשר חזה כל שנתיים הכפלה בצפיפות טרנזיסטורים במעגל משולב ועקב כך ירידת עלויות במחצית, ככל הנראה שגוי מכיוון שהוא התבסס על המשתנה של ה'זמן' כפונקציה לחיזוי.
הטענה היא שבמקום לחזות ירידה בעלויות כפונקציה של 'זמן' יש להתחשב במכאניקה שמאחורי הירידה בעלויות, והיא 'כושר היצור'.
חוק Wright, אשר קדם ל-Moore, הציע מנגנון חיזוי לירידה בעלויות כתלות בהגדלה ב'כושר היצור'. על פי Wright, על כל הכפלה ב'כושר היצור' – עלויות היצור יורדות ב'אחוז קבוע'.
עבור מטוסים נמצא שההוזלה באה לידי ביטוי בירידה של 15% על כל הכפלה ב'כושר היצור'. ז"א, שהעלות ליצור המטוס ה'אלפיים' היא 15% פחות מהמטוס ה'אלף', העלות ליצור המטוס ה'ארבעת-אלפים' היא 15% פחות מהמטוס ה'אלפיים' (וכן הלאה),
את חוק Wright ניתן ליישם לתעשיות רבות, כאשר לכל תעשיה מאפיין הוזלה יחודי משלה ב'אחוזים'.
כאשר עלות היצור יורדת בקצב קבוע, היא מן הסתם מורידה איתה גם את מחיר המוצר. וכאשר מחיר המוצר יורד מתחת לסף האלסטיות של הביקוש – הוא משחרר גלי ביקוש אשר מאפיינים צמיחה אקספוננציאלית.
לדוגמא, כל הכפלה ב'כושר היצור' של סוללות באה לידי ביטוי בירידה של 18% בעלויות היצור שלהם, עקום ירידה בעלויות אשר חברת טסלה עזרה ליצור עם מפעלי הגיגה שהיא הקימה המאפשרים שיווק של רכבים חשמליים בעלויות תחרותיות אל מול רכבים המונעים בדלק.
