יש שני קריטריונים מרכזיים שצרכים להתקיים בכדי לקבל פטנט עבור המצאה. הראשון והקל להבנה הוא שההמצאה צריכה להיות "חדשה".
ז"א שאין פרסום אחד יחיד אשר מראה את ההמצאה. אם עומדים בקריטריון זה, הרף השני שצריך לעבור הוא שההמצאה לא 'מובנת-מאליה' לבעל מקצוע מהתחום. קריטריון שני זה, המגדיר שהמצאה צריכה להכיל "התקדמות-המצאתית", הוא בעצם לב ליבו של עולם הפטנטים!
בדוגמא פשטנית, אם אני הראשון להמציא כוס עם ידית, כאשר עד כה היה ידוע לעשות רק כוסות ללא ידיות – אז המצאה זו היא "חדשה" – והשאלה שאז תישאל היא האם רעיון זה עומד בקריטריון של "התקדמות-ההמצאתית". בוחן של בקשה לפטנט לכוס עם ידית אשר לפניו פרסומים המראים קומקומים עם ידיות – יצטרך להכריע אם היה 'מובן-מאליו' לקחת את הידית מהקומקום ולחבר לכוס ובכך להגיע לרעיון של כוס עם הידית. אם הוא יכריע שהיה 'מובן-מאליו' לבצע שילוב זה הוא יתנגד למתן פטנט ואם הוא ישתכנע ששילוב זה לא היה 'מובן-מאליו' הוא ינטה לתת פטנט
שימוש במונח 'מובן-מאליו' בהקשר של "התקדמות המצאתית" עלול לתת תחושה שקריטריון מרכזי זה של עולם הפטנטים הוא סובייקטיבי. איך קובעים מה 'מובן-מאליו'? אולי בעיניו של אחד ההמצאה 'מובנת-מאליה' ולאחר כלל לא? פסיקות, דינים ופרקטיקות הפטנטים שהתגבשו במהלך השנים שופכות אור לגבי איך יש לפרש קריטריון זה, כאשר ההגדרה המקובלת לא תמיד זהה בין כל משרדי הפטנטים בעולם.
